Studying a Hebrew text.

Based on Oham, we do here the full translation to English of an entire Hebrew article dealing with ancient Hebrew coinage.

In March 1991 the Academy of the Hebrew Language (Jerusalem) published its quaterly "Lesonenu" vol LV, nº 3.

Within this review, Prof. David Talshir wrote an article on the right way to designate in Hebrew a person's name whose title is that of King.

He makes a set of considerations concerning an article by Y. Meshorer, the scholar who previously had written on Hebrew coins in his Ancient Jewish Coinage, published in New York in 1982.

He tries to show that in Hebrew the right way to unite a personal name with the title the person bears (such as king, priest, governor and similar) is placing the title itself after the personal name and not before it (J. F. Kennedy, the President and not The President J. F. Kennedy)

We will develop here the translation of the entire article, based on Oham, in order to make clear how Oham works in practice and to show how and at which extent it can be helpful both in doing a (here) Hebrew-English translation and in deepening and going further within the Hebrew language.

The translation explanations and topics are offered as if it was a teacher speaking and telling to his pupil/s and showing him/them the best way towards a good mastering of the language, not hiding the difficulties but turning them, with the help of Oham, as easy to solve as possible.

Where it is possible we will refer to the Bible text as the Bible is -and will always be- for the Jewish people the supreme Guide and the eternal masterpiece of the Hebrew Language.

Our translation work will develop in two levels:

-the basic or first level, where we'll try to get the literal meaning of every term: this is named here "bl"

-the upper or second level, where starting from the meaning in the basic level, we'll try to get a good English translation, first of every word, then of word groups, third of sentences and finally and fourth, of the entire article. We call this lever "ul"

Remark that in the Pronunciation: xxxxxxxx, the bold syllable is the stressed one.

Here is the text of the whole article:

יהונתן המלך או המלך יהונתן

לשם התקנה מחודשת של החומר הלשוני במטבעות העבריים מימי החשמונאים ומימי המרידות נבחנו הכתובים בהיסמך על המהדורה השנייה של ׳מטבעות היהודים׳ מאת משורר.

בשני עניינים כלליים ראינו לשנות מן הסידור השיטתי והקפדני שהציע משורר. האחד הוא הקדמת זמנם של מטבעות יהוחנן ויהודה למאה השנייה לפנה"ס ושיוכם ליהוחנן הורקנוס הראשון (104-135 לפנה"ס) וליהודה אריסטובולוס הראשון (103-104 לפנה"ס), בעקבות הממצאים הארכאולוגיים שנתגלו לאחר צאת ספרו של משורר. העניין האחר, חשוב יותר מבחינה לשונית, הוא קביעת סדר הקריאה הנכון על מטבעות המלך של אלכסנדר ינאי אשר הכתובת י(ה)ונתן המלך, או המלך י(ה)ונתן מקיפה את המטבע. לפני כחצי יובל שנים דן בשאלה זו י׳ נוה, והציע פתרון שובה־לב: נקודת המוצא לקריאה היא קצהו התחתון של המטבע, ואילו כיוון הקריאה תלוי בלשון: היוונית נכתבת על פי מהלך השעון והעברית בכיוון המנוגד. במבט ראשון, החלתו של עקרון זה בקריאת הכתובות העוטרות את המטבע פותרת את שאלת סדר המילים במטבעות האלה בדרך אחידה ואלגנטית: בכל הלשונות תואר המלך קודם לשם הפרטי. ביוונית: ΒΑΣΙΛΕΩΣ ΑΛΕΞΑΝΔΡΟΥ, בארמית: מלכא אלכסנדרוס, ובעברית: המלך יהונתן. אף על פי כן ספק אם הצעה מבריקה זו עומדת בפני הביקורת.

אמנם במטבעות ינאי הכתובים ארמית הסדר הוא בהקדמת התואר: "מלכא אלכסנדרוס" (בניגוד בולט לסדר הנוהג בארמית מארץ ישרשל), אך סדר הקריאה ביוונית במטבעותיו של המלך הזה, ככל הנראה הפוך הוא. עד לא מכבר קראו כל מהדיריהם של ספרי מטבעות היהודים על מטבעות העוגן של ינאי: ΒΑΣΙΛΕΩΣ ΑΛΕΞΑΝΔΡΟΥ, בהקדמת התואר. מתוך היסמכות על היוונית הקביל נוה את הסדר באקויוולנט העברי: "המלך יהונתן". אך אריה קינדלר הראה שבמטבעות אנטיוכוס השביעי העוגן והאותיות מהופכים זה לזה דרך שיטה: כאשר העוגן עומד על כנו עומדות האותיות על ראשן, ומן הסתם אותו העוגן ההפוך היה גם סמלו של ינאי. המסקנה המתבקשת מכאן היא שאם אמנם נקודת המוצא לקריאה ביוונית היא תחתיתו של המטבע, מעתה מתהפך הסדר והשם הפרטי קודם לתוארו של המלך: . ראיה שנקודת המוצא היא תחתית ΑΛΕΞΑΝΔΡΟΥ ΒΑΣΙΛΕΩΣ המטבע והכתובת פותחת בשם הפרטי היא ש־ΑΛΕΞΑΝΔΡΟΥ פותח תמיד במרכז תחתיתו של המטבע, ואילו ΒΑΣΙΛΕΩΣ, הפותח ברגיל בראש המטבע, מוסט לעתים ימינה, במקום שנתארכה כתיבתו של ΑΛΕΞΑΝΔΡΟΥ אל מעבר למחצית היקפו של המטבע.

כיוון שהארמית והיוונית מציעות סדר מנוגד במטבעות ינאי נפגם עקרון אחידות סדר המילים, ובוודאי לא על פיהן יש להכריע מהו שסדר העברי; אך לא יקשה להראות שדרכה של העברית שונה משל אחותה הארמית במטבעות האלה. מטבעות המלך של אלכסנדר ינאי הכתובים עברית נחלקים לשתי קבוצות. הקבוצה האחת היא מטבעות השושן וכף התמר (סדרה A ו־B לפי מיונו של משורר), והאחרת היא מטבעות הכוכב (סדרה Cc-Ca).

המאפיין את הקבוצה הראשונה, ובכללה אף טביעת החותם של ינאי, שהכתובת נמצאת בחלקו התחתון של המטבע משני צדי הצמח שבמרכזו, ובחלק העליון של המעגל יכול להישאר רווח. השאלה היא מהי נקודת המוצא לקריאת הכתובת העברית. כיוון שאותם המטבעות עצמם בצד החזית שלהם הם מטבעות העוגן ההפוך הכתובים יוונית ונקודת המוצא היא תחתיתו של המטבע, מן הסתם פועל אותו הכלל בקריאת הצד השני של המטבע; יש להעמיד את חצמח על ראשו ולהתחיל את הקריאה מתחתית המטבע (כנוהג במטבעות האשכול של שמעון בר כוסבה). הסדר המתקבל הוא תמיד "יהונתן המלך". לעומת זאת אם נאמץ את הקריאה "המלך יהונתן", כדרך שנקטו נוה ומשורר, נתקשה להסביר את פשר הרווח חגדול והמשתנה ממטבע למטבע שבין שם המלך לתוארו.

ואולם את ההוכחה החותכת לקריאה "יהונתן המלך" מספקת קבוצת המטבעות השנייה. על מטבעות אלו מצויר כוכב בן שמונה קרניים, ובתוך ׳החלונות׳ שבין הקרניים משובצות המלים יהונתן ו־מלך. היות שעל עשר האותיות האלה להיכנס בתוך שמונת ׳החלונות׳ שבין קרני הכוכב, שולבו לעתים שתי אותיות ב׳חלון׳ אחד. כיוון שיש מטבעות שבהם שובצו ב׳חלון׳ אחד הנו"ן השנייה של יהונתן והה"א של המלך, מעין י־ה־ונ־ת־ןה־מ־ל־ך, מן הסתם נדחקו בכפיפה אחת סוף המלה הראשונה ותחילתה של השנייה; כנגד זה ליו"ד (של יהונתן) מוקצה תמיד ׳חלון׳ משלה. לפיכך הנו"ן הדבוקה אל הה"א באותו ׳החלון׳ מוציאה את האפשרות שהצירוף פותח בתואר המלך, כפי שכבר טען מיכאל קרופ.

דן בר"ג מביא נימוק נוסף להעדפת סדר זה: "בקבוצת המטבעות פרח/עוגן, סדרה A אצל משורר, רשמתי בשנים האחרונות דוגמאות שונות בהן השם יהונתן מחולק באופנים שונים משני צדי הגבעול של הפרח, כאשר התיבה ׳המלך׳ בהמשכה של הכתובת: יהונ/ תןהמלך, יהו/ נתןהמלך, יהונת/ ןהמלך". אין אפוא כל ספק שבסדרה A הנוסח הוא "יהונתן המלך".

והרי זה הסדר שאפשר היה לחזותו על פי התפתחות סדר המילים של התבנית הזאת בעברית העתיקה. בעברית הקלסית השם הפרטי קודם לתוארו־תפקידו של אדם ׁׁ(כגון ישעיהו הנביא), למעט תואר המלך (כגון המלך דוד). אך כבר בלשון המקרא של ימי הבית השני ניכרת מגמה של היפוך סדר המרכיבים, "כיאזמוס דיאכרוני" בלשונו של הורביץ (כגון דוד המלך). ואכן סדר זה הוא היחיד המשמש בספרות התנאים. כיוון שתקופת החשמונאים עומדת בתווך בין תקופת המקרא לתקופת התנאים ובהתחשב במגמה המובהקת של העדפת הסדר "פלוני המלך" למן ימי הבית השני, אכן גם מן הבחינה הלשונית הסדר הצפוי על מטבעות החשמונאים הוא יהונתן המלך.